באורך החיים העירוני  קיימת לעיתים חוויה של ניכור ובדידות והצורך העמוק בקשר, חיבור, עזרה הדדית ושיתוף לא תמיד מוצא מענה בחיים האישיים או במשפחה הגרעינית.

במערך היחסים המקובל בעולמנו ישנה פעמים רבות חוויה  של תחרות, ניגוד אינטרסים, דאגה לעצמי/משפחתי האישית בלבד מתוך תחושה של חוסר אמון, חשדנות ופחד.

​

במערכת היחסים בין דיירים באותו בניין, זה בא לידי ביטוי בתחושה של רצון למקסם עד כמה שניתן את ההשקעה, להרוויח כמה שיותר, ליצור מקסימום של מרחב פרטי ולהגדיל עד כמה שניתן את המרחב האישי. "כמה שיהיה לי יותר, כך יותר טוב".

בשונה מתפיסה זו, רובנו התחלנו את התהליך המשותף שלנו מתוך הבנה עמוקה כי לחיי קהילה ישנה משמעות רבה יותר לאיכות חיינו מאשר לעוד כמה מטרים של דירה על שמנו בטאבו. להבנה זו היה חלק משמעותי בתהליך שלנו. בנוסף, לרבים מאיתנו בעלי התשוקה והרצון להיות חלק מקהילה אקולוגית, אין מודל עירוני קיים ממנו ניתן ללמוד. חלק מהחזון שלנו הוא להוות מודל עירוני לחיי קהילה אקולוגית בעיר. 

 

ברוב הבתים המשותפים אין מרחב לשימוש משותף של הדיירים שמיועד לטפח מפגשים וחיי קהילה פוריים והמרחבים שישנם מיועדים בדרך כלל רק למטרות מאוד ספציפיות כמו חדר כושר או ג'מבורי. מעט השטח הירוק המשותף שישנו, מוקדש בדרך כלל רק לצמחיית קישוט וקצת יופי. בבניין שיצרנו בעיר חריש ניסינו להתמודד עם הפער הקיים בין התכנון הקונבנציונאלי שקיבלנו בבניין בעיר חדשה ובין השאיפה שלנו ליצירת מקום לחיי קהילה משמעותיים.

​

הדרך שבה התמודדנו עם אתגר זה היה בשני כיוונים:

הראשון היה בעזרת יצירת קשרים משמעותיים ועמוקים בינינו עם נופך אישי ואכפתיות כנה, שמאפשרים לכל אחד מאיתנו לקבל את ההזדמנות להישמע באופן מלא ולהרגיש בטוח שצרכיו יקבלו מענה. בבסיס הדברים ישנו קשר משמעותי המקיים דיאלוג קשוב ותקשורת טובה בין כל אחד מהצדדים.

הכיוון השני היה בעזרת תכנון נכון של החללים הקיימים, ויתור של כמה מבעלי הגגות והגינות על חלק מהמרחב הפרטי שלהם לטובת הקהילה, כך שהתאפשר יצירת מרחב משותף בעל משמעות למפגשים קהילתיים.

חשוב היה לנו ליצור מרחב משותף חיצוני שיאפשר לנו לגדל הרבה צמחייה מסביב, לגדל מזון וליצור בניין מכוסה בצמחייה שתורם לעצמו ולסביבתו ביומסה חשובה.

פירוט נוסף על המרחבים המשותפים המתוכננים ועל הבניין בכלל ניתן לקרוא בעמוד הבניין שלנו

​

דבר נוסף שהוא שונה ומעניין במודל החיים שיצרנו בקהילת ירוק בעיר, הוא יחסי הגומלין בין בעלי הדירות שגרים בבניין , בעלי הדירות שקנו דירה בבניין אבל בחרו שלא לגור בו ובין השוכרים ששוכרים את אותן דירות. מבחינתנו כל הקבוצה הזו כולה מהווה ישות קהילתית שמתבססת על אכפתיות וטיפוח המשאבים והצרכים ההדדיים בין כל הגורמים.

ההכרה שאנו רוצים על אף ההבדלים המהותיים בין שלושת המעגלים, לתמוך בחיי קהילה טובים בבניין, מאפשרת יחסי גומלין בריאים מתוך כבוד והערכה הדדית.